מן העיתונות


 
 
פורסם ב"המגזין" ב-02.09.2010. // דובי זכאי

עיר החטאים

מהצלף במסגד חסן בק ועד למקום הירצחו של ארלוזורוב: דובי זכאי חוזר לימים בהם תל אביב היתה עיר צעירה, יפה ואפלה, ועובר בנתיב של פשעים ופרשיות היסטוריות לאורך רחוב הירקון
 
במבט ראשון מדובר בעוד רחוב תל אביבי עם מבנים בני שתיים-שלוש קומות וטיח מתפורר שלצידם מתהדרים ביופיים בתים חדשים וגבוהים העטופים בשיש לבן. אבל בעבר הסיפור היה שונה. לפני שנים מילאה המולת הילדים את הבתים והרחוב, ובזמן שקיעת החמה שמעו את קולות האימהות שקראו לילדים להיכנס פנימה לאכול וללכת לישון. כיום, מתנשאים במקום מלונות פאר רבי חדרים, שמעמידים את הבתים הישנים בקלונם, מתביישים במראם הדהוי, מצטנעים מול הארמונות החדשים. עניים בשכונה של עשירים. פעם המבנים האלה הכילו את סיפורי המתח המרכזיים של היישוב היהודי.

זהו רחוב הירקון בתל אביב. תחילתו בשרידי שכונת מנשיה, ליד יפו, ונתיבו המוליך צפונה מסתיים בהתמזגות עם סופו של רחוב דיזנגוף. שני הרחובות מתאחדים ונשלחים יחד בגשר מרשים מעל נחל הירקון. לאורכו של רחוב הירקון, וזהו ייחודו, פזורים סיפורים ספוגי דם, הכוללים רציחות פוליטיות שצרובות בתולדות הישוב. כחמישה קילומטרים של כתמים כואבים בהיסטוריה של המדינה, עוד בטרם היוולדה ובימים שהיתה צעירה ויפה.

"המרכז להכרת תל אביב" מציע סיורים מיוחדים בעקבות הרציחות והפרשיות הפוליטיות ברחוב. את המטיילים מוליכה המדריכה ירדנה מנור. בשעות אחר הצהרים, בהן חם פחות, מתנהלת הקבוצה בעקבות הסיפורים ובין פקקי התנועה הכבדים של תל אביב. וכך, גם מדורנו יצא ללמוד משהו על תולדות הרחוב. שתי שכונות רחוקות אחת מהשניה, אך בניהן מתחולל סיפור. מדרום מנשיה, ומצפון צריפיה העלובים של חלול שנחו מעל חוף גורדון.

ב-1947 ירה צלף ערבי מן המרפסת. מסגד חסן בק - צילום דובי זכאי

הרג את הכלניות

בגבול הצפוני של שכונת מנשיה מתנשא היום בניין נאה, עטוף בשיש שחור, כאן מקומה של חברת "הכשרת הישוב". לא רחוק משם מתנשא לשמיים מסגד חסן בק המשופץ, אותו פוקדים מוסלמים רבים לתפילה. בשנת 1947 החלה הרעשת תותחים על תל אביב, ומהמרפסת הקטנה שבקצה המגדל התמקם צלף ערבי, שהיה יורה בכל עובר אורח שהעז להתקרב לרחבת שוק הכרמל.

ממש מאחור, בלב גן הכובשים, עמדה משטרת מנשיה הבריטית שלכבודה הוקמה אנדרטה במקום. כיום האנדרטה וסביבתה משמשת כבית ועד לעובדים זרים, אלה מקיפים את המדשאה בלי לדעת על מה ולמה הפסל היפה. המטיילים יכולים להביא בצער על עוד מקום ש"נכבש" מהציבור, בשולי גן הכובשים.
המתמידים בטיול חוצים את השדרה הרחבה ומבקרים בבית עמיחי (פייגלין), מוזיאון לזכרו של קצין המבצעים של האצ"ל, שנח במבנה יפה על שפת הים, ליד הדולפינריום.

בהמשך הסיור מתעכבים ליד בית מספר 19 ברחוב הירקון, שנראה כיום כמגדל בבל רוחש תנועה. שומעים את הפטישים ההולמים, את מנופים המשוטטים מעל האתר ואת בליל השפות של העובדים הזרים. לפני קום המדינה היה במקום בסיס של חיילים בריטים שכונו "הכלניות" בגלל הכומתות האדומות שחבשו לראשם. החיילים היו שותפים לפשיטות רבות על היישוב היהודי. חברי האצ"ל ביקשו לנקום בהם, פרצו עם לילה לבסיס הצבאי והרגו שבעה מחיילי "הכלניות". הצבא הבריטי זעם ויחד איתו חלק מהציבור בארץ. המשורר נתן אלתרמן חרז את ההתנגדותו לפעולה ואמר כי דרושה מטפלת למפקדי האצ"ל.
 
מרץ 1975. למלון "סבוי", כמעט בפינת רחוב גאולה והירקון, חודרים שמונה מחבלים שהגיעו מהים ותופסים את אורחי המלון כבני ערובה. חיילי צה"ל, שחלקם נמצאו בחופשה בסמוך, פורצים למקום בניסיון להציל את השבויים. בפעולה זו נרצחו שמונה בני ערובה והחיילים איתמר בן דוד, משה דויטשמן ואלוף משנה עוזי יאירי.

כיום מלון סבוי הישן נמחק ובמקומו הוקם מלון בוטיק חדש, מעוצב ומסוגנן. הזיכרון לאירוע הרצח מוטבע בשלט זכוכית שניצב על קיר בחזית, בו מתואר הסיפור הקשה ומצויינים שמות החללים.
 
 

לזכר אטלנטה

לא רחוק משם, ממש למרגלות גן לונדון על הטיילת, נמצא שלט לציין אירוע קשה אחר שעבר על היישוב בארץ, מלחמת אחים שבה הופגזה הספינה אלטלנה. לאחר שפרקו את העולים החדשים בחוף בית ינאי, יצאה הספינה ב-21 ביוני 1948 לעבר חופי תל אביב. על סיפון הספינה היו 930 לוחמים ולוחמות, מרביתם ניצולים ממחנות ההשמדה, ונשק רב.

באותם הימים עדיין לא לוכדו השורות בין לוחמי האצ"ל וההגנה. התפתח ויכוח בין הנהגת המדינה הצעירה לבין מפקדי האצ"ל, ובסופו של דבר ניתנה הפקודה ויריות התותח פגעו בספינה שבערה מול חופי תל אביב. ענן שחור ריחף על החברה המתגבשת, 16 מאנשי הספינה נהרגו. כיום אנדרטה לציון האירוע נמצאת למרגלות גן לונדון.

בערב חמים בחודש יולי 1933, יצאו בני הזוג ארלוזורוב מבית המלון "קטה דן" (היום מלון דן). תוך כדי הליכתם עקבו אחריהם שני בחורים, אחד גבוה והשני נמוך. אחד מהם, כך מסופר, שאל את ארלוזורוב: "כמה שעה", וכשקיבל תשובה נעלמו שניהם. לאחר דקות אחדות שוב הופיעו השניים, והנמוך מבניהם ירה בארלוזורוב. שניהם נמלטו לכיוון שכונת מחלול, שהיתה באותם ימים אוסף של צריפים מטים לנפול על מדרון היורד לחוף גורדון ודרומה משם.

"ארלוזורוב נרצח", בישרו כותרות העיתונים באותם ימים. מי שהיה ראש המחלקה המדינית, סופר, אדם מוכשר ורב פעלים, מראשי תנועת הפועלים בארץ ישראל, נפל מכדור מרצח. עד היום חלוקות הדעות מי רצח את ארלוזורוב ולמה.

מצפון למלון שרתון, ברחוב הירקון פינת רחוב של"ג, נמצא גן קטן נטוע מול הים, בו נחבאים שני שלטים. אחד מציין את מיקומו של ה"בית האדום", בניין מועצת פועלי תל אביב ששימש גם כמפקדה העליונה של ההגנה והיה למגדלור לפני קום המדינה לספינות המעפילים.

לצידו מוצב שלט נוסף לזכר פלוגת "תל אביב", שחנתה כאן. מנהיגם, יוסף טרומפלדור, הגיע יחד עם קבוצת העובדים לבנות את העיר העברית ובין השאר גם את הבית האדום. כאן גם נרצח ארלוזורוב.

האנדרטה בגן הכובשים. צילום דובי זכאי

אלה מקצת מהסיפורים והמקומות לאורך רחוב הירקון. צר המקום ודילגנו על מספר מקומות. תוכלו להשלים את הידע בסיור מיוחד שמתקיים עם המרכז להכרת תל אביב. טלפון לבירורים: 03-5100337.