כתבות

עונת האביב היא העונה הצהובה

עם סיום עונת הקיץ השחונה מחכה האדמה לקצת גשם.
עם בוא הגשמים הראשונים מתמלא האויר בריח מיוחד, הגיע החורף. הגיע הקור, הקדרות והאפרוריות. בין לבין מפציעה השמש ולעיתים היא שמש שקרנית. כל השדות מתכסים במעטה ירוק המרגיע את העין. מראה בריא ויפה. איליו התגעגענו כל הקיץ והחורף.
הגשמים החלו להתמעט הצמחיה הפכה למרבדים אדומים. בנגב על אדמת הליס ובצפון על יתר סוגי האדמות.
כלניות אדומות, כחולות ולבנות. זו התקופה האדומה אחר הכלניות הגיעו הנוריות, וגם הפרגים. שלשת האחיות למשפחת כנ"ף
ולפי הסדר הראשונה הכלנית השניה הנורית והשלישית הפרג. התקופה האדומה. יחד איתם הכל הפך ירוק ועוד קצת צבע.
גם הפרחים האחרים הופיעו להודיענו שהם כאן.
השבוע ביקרתי בגילבוע ומזמן לא מצאתי כזה מבחר מעניין. מעבר לאירוסים היפיפיים, מה לא מצאנו: פישתה ורודה, צבעוני במלוא הדרו, כתמות, רקפות, לשון הפר הסמורה, צפורן מיצרית, אירוס אחר הצהריים-צהרון, אפילו סחלבים מצאנו. נץ החלב, קחוונים ובבונגים, האויר היה מלא ריח פריחה נקי ועסיסי. הגענו למבחר עשיר של העונה הצהובה. החרציות הגיעו לגובה של יותר ממטר אחד. אפילו את המוטציות גילינו בהם, שהפרו את האיזון. הסביונים, הקידה השעירה, הביקיה הצהובה, זהבית השלוחות, התילתנים השונים, הנורית הצהובה. החרדלים שכבר מתקשטים בפרותיהם. אם היינו טסים מעל צרפת וגם איטליה הכל היה בצבע החרדלי, הדיגו'ן הצהוב.
גם השיטה המכחילה פורחת בצהוב יפיפה וריחני. היא שיטה המזריעה את עצמה ומתפשטת בכל הארץ. הצהוב חוגג בכל פינה.
מצאנו את הכלך שהגיע לגובה של שני מטרים וידו עוד נטויה. חיפשתי את הפיטריה שנחה למרגלותיו אך לא מצאתיה, אזניית הכלך.
בעוד חודש יהיה כדאי לפקוד את הגילבוע לחפש ולמצוא את הפטריה הטובה למאכל. כל נושא הפיטריות הוא נושא בעייתי. קשה מאד לאבחן את הפטריות כי יש פטריות "שמתחפשות " ומכשילות את הקוטפים.
ואנו שומעים מידי פעם על מקרים של הרעלות ואף יותר מזה. הטבע עשוי להכשיל אתנו במראהו התמים.
עם תום העונה הצהובה השדות מתקשטות בפריחה לבנה של שומים .חבלבלים לבנים יצוג נבחר של משפחת הסוככניים האמיתה, הגזר, הדרכמונית מאד אופייניים לקיץ שהגיע ושינה את הצבע הצהוב ללבן.

הרי שומרון ויהודה - הסטוריה, מים

הרי השומרון נפרשים לאורכה של ארץ ישראל מדרום לצפון.
בדרום, דרום הר חברון בואנו לבאר שבע. ובצפון הר גלבוע הוא "הזנב " הצפוני של השומרון.
שרשרת הרים מעניינת ומיוחדת, אשר בה עבר העם הישראלי את 3000 שנות ההיסטוריה שלו כשבמרכז נמצאת בירתנו ירושלים הניצחית. בן גוריון אמר ביזמנו שלא נוכל להקים מדינה ללא הבירה ירושלים.
אתן דוגמא אחת קטנה ויש אלפים כאלה. בארץ בנימין ישנו ישוב ערבי -נוצרי שנקרא דובוואן - שפרושו שני דובים. קרי לפני שלושת אלפי שנים היו דובים בארץ ישראל ואנחנו מכירים את סיפורו של אלישע הנביא מהתנ'ך "יצאו שניים דובים מן היער", שהיו גם יערות שהושמדו. הישוב משמר לנו את המקרה והיום יש במקום כמה כנסיות לחשיבותו.
אם אמרנו שומרון אמרנו מים. מתחת לשומרון יש לנו "כיס" תת קרקעי של מים הנקרא אקויפר. אקווה=מים. גם לאורך חוף הים התיכון יש לנו "כיס" כזה הנקרא אקויפר החוף. מנחל תנינים ועד אחרי רצועת עזה. את האקויפרים צריך לתחזק. קרי לשלוט במים הנשאבים ולהוסיף עליהם מים ממקורות אחרים כדי שלא יתמלחו מהקירבה לים, למשל, זה מצבו של אקויפר החוף. ממים אלה שותה 80% מאוכלוסיית המדינה ועוד שני מליון אוכלוסיית חבל עזה. ז"א, אם שואבים לא מבוקר ולא דואגים להכניס מים אחרים, "הכיס" שיש לו "פאן ביני", קו דימיוני, כל הזמן זז ובמקום המים המתוקים היוצאים יכנסו מטבע הפיסיקה, מים מלוחים מהים ויקלקלו את המים. אז מה נעשה אם המים יתקלקלו? מי ידאג לנו למים טובים לשתיה?
הבעיה קשה ומטרידה. פיצוץ האוכלוסין בחבל עזה הוא הגבוה בעולם 5.6% ואנחנו מחויבים לפתור את כל המחדלים. אם נחזיר את השומרון מי יתחזק את אקויפר ההר, וצריך להיות מודעים שהחזרנו מים טובים. שם עוד יורדים גשמים טובים מהשמים. וממלאים את האקויפר.
אני ממחישה ומספרת למטיילי כי בזמנו ארח ערפת אורחים רבים ברצועת עזה. הערבים ידועים בהכנסת אורחים מעולה. קבלת הפנים הראשונה היא כוס קפה טעים ומהביל. עם שתיית הקפה שאל ערפת את אורחו אם לא מרגיש משהו בתוך הקפה. האורח חכך בדעתו ובטעמו, וענה כי לא מרגיש משהו אחר חוץ מקפה טעים. ערפת ענה לו שיש טעם של מליחות בטעם הקפה, והיהוד ממליחים את הבארות. למרות ההסבר לא נחה דעתו של ערפת.
שטח השומרון ואדמתו על פי המקורות בתנ'ך אדמה כבדה ופוריה בעיקר בעמקים שלשם ניסחפה האדמה. בשטחים אלה לכל אורך ההיסטוריה גידלו באמצעות טרסות -מדרגות זיתים וגפנים."יונתי יונתי בחגבי הסלע בסתר המדרגה" הזיתים שימשו את תנובת השמן למשוח את המלכים לרפואה, לאכילה ולבערה. הגפן שימשה את היין לקידוש, לתפילה, פרי הענבים למאכל וצימוקים-שימור. גם בתקופה הרומית- ביזנטית הלכה הגפן והתפתחה כי היה לה הרבה ביקוש ,טיב מוצריה דיבר בעד עצמו ושיווקו את היינות לכל העולם הקדום מארץ הקודש.
כל זאת עד המאה השביעית הגעת האיסלם. נאסר על שתיית יין ומוצריו לאוכלוסיה המוסלמית, הגפן הלכה ונצטצמצמה, רק לפרי וצימוקים.
בסיציליה ישנו מחוז הנקרא "זביבה" בערבית קרי צימוק. כששאלתי את המדריך במקום לפרוש השם הוא לא ידע מהיכן הגיע השם.
ואם נחזור למקורות שלנו בהם נאמר "עוד תטעי כרמים בשומרון וחיללו " קשה היה להבין את המשמעות, כי מי שהגיע לשומרון
אחרי "מלחמת ששת הימים" לא ראה גפנים בשטח. היום כל משפחת עבודה יהודית הקימה לעצמה כרמים, ויקבי בוטיק קמו בהמוניהם ומתחרים על מדליות בן לאומיות בהצלחה ללא שיעור. אני מבקרת בכמה יקבים נהנית מרמת התוצרת ומיקומם בעולם. הטמפלרים-נוצרים שבאו לארץ במאה ה-19 מגרמניה, וירטמברג, לא הבינו איך בארץ לא מגדלים את הגפנים בשיפועי ההרים. ואצלינו מגדלים גפנים במישור. הם שכחו לרגע שאת השמש הגרמנית לא ניתן להחליף בשמש הישראלית. אחד הפרויקטים הראשוניים שלהם בארץ היה להקים יקב בשרונה ובמקוה ישראל, הם גידלו את הגפנים ופיתחו זנים יחודיים ולא עמדו בעומס הביקוש.
תודה
ירדנה

המצב התבשר עם בוא הסתיו

 
החצב הוא גיאופיט ממשפחת האספרגיים, מופיע בצורת בצל גדול בעל גלדים ונפוץ בכל הארץ. מתחיל את פריחתו בתחילת חודש אוגוסט ועם הופעתו הוא מבשר לנו על קיצור אור היום, הקרירות בערבים קרי מבשר לנו על בוא הסתיו. הוא מתאפיין בעמוד תיפרחת עם פרחים קטנים, עדינים, ולבנים שקיבל את שמו כי הוא חוצב בסלע את הופעתו, ומקשה על אלה שרוצים לעקור אותו. הבצל הוא רעלי ובעלי החיים בעלי הריח המפותח לא מתקרבים איליו
בימי קדם היה מקובל לסמן את חלקות השדות החקלאיים בבצלי החצב כי לא יכלו לעקור אותם ולגנוב שטח אחד ממשנהו. הבצל משמש את הרפואה בגלל הרעלים שבו.
עמוד התפרחת מבקיע את הבצל ועומד בתפארתו ללא העלים, הוא שואב מהשמש את הכלורופיל והאנרגיה שלו ועם קמילתו יצאו העלים כדי להצמיח בשנה הבאה את עמוד הפרחים היפיפה, שאנחנו רואים היום, בהרבה מקומות בארץ מהצפון לדרום.
 
 

עג'מי זה לא הסרט!! עג'מי – פרסי, זר

לאחרונה בעקבות הסרט "עג'מי" עלתה לכותרות השכונה היפואית עג'מי אך לטעמי הסרט שמבחינה אומנותית טוב ומיוחד עושה עוול לשכונה עג'מי עצמה ותושביה.
השכונה הוקמה ע"י איברהים פחה, בנו המאומץ של מוחמד עלי שליט מצרים, שכוונתו היתה לכבוש את נמל יפו מהעותמנים ואת כל העולם כמו קודמיו אלכסנדר מוקדון, נפוליאון ואחרים.
בתחילה עזר לעותמנים לדכא את המרידות ביוון המשיך בדרכו נלחם עם הווהבים בערב הסעודית והצליח, עבר לירדן לסוריה והגיע לישראל. בסוריה אפילו היה מעורב בעלילות דמשק נגד היהודים אך ידע להעריך את היהודים כחכמים אינטליגנטים ואחרים מכל מי שגר במזרח התיכון. הוא הבטיח לעזור ליהודים לבנות את בית המקדש בירושלים, אך היהודים הרבנים סרבו מחשש טמאי מתים כדי לבסס את מעמדו ביפו הביא כפריים חקלאיים ואנשי צבא מצרים והושיבם במנשיה סוכנת חמד, אבו כביר ובעג'מי שהקים כמבצר דרומי.
תושבים רבים הובאו לוואדי ערה כמו מסר, קלנסווה ואחרים שיעזרו לו בכיבוש א"י. בשנת 1831 ועד 1840 היתה בארץ ישראל אוירה מיוחדת של בניה יצירה וחופש דת שנתן איברהים פחה. בזמן זה הביא מלבנון נוצרים מרונים עשירים והושיב אותם בעג'מי, עג'מי הפכה לשכונה יוקרתית עם השנים החלו הנוצרים המרונים לעזוב כי לא הסתדרו עם המוסלמים במקום.
השכונה היוקרתית ירדה מגדולתה ובמקומם הגיעו כפריים והשכונה הפכה לסלאמס. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הכל נעצר ללא קידמה ופיתוח.
בתקופת מלחמה העולם ה- II החלו להגיע יהודים עם העלייה הלגאלית ובלתי לגאלית ליישב את עג'מי השכונה היתה
בשנות ה- 50 לאחר מלחמת העצמאות החלה עיריית ת"א להרוס את החושות הנוטות ליפול שהיו מבוץ ומוץ, הפולשים גורשו והבטיחו לבנות את השכונה מחדש. שאריות פסולת ההריסות רוכזו מול הים במדרון יפו לאורך של 2 ק"מ לגובה של 15 מ'.
אפשר לציין שתושבי עג'מי לא ידעו שהם גרים ליד הים. הר פסולת זה הזמין תוספת של אשפה ששפכה האוכלוסיה וריח הצחנה הציק לתושבי המקום להמשיך להתגורר במקום.
הצבת הפטריוטים במלחמת המפרץ היווה קטליזטור להתחיל לסלק את המפגע התברואתי הזה.
לפני כשנתיים כבשה העירייה את הים, יישרה את הפסולת שתלה מדשאות הביאה אבנים גדולות, והקימה פארק מדהים ומיוחד, מגרשי משחקים, פרגולות לתצפית וטיילת שתחילתה בהרצליה ועד בת-ים - מאות אנשים רצים, רוכבים על אופנים ומטיילים לאורך הטיילת. שווה ביקור והתרשמות מעניינת.
לסיורים שלי במקום אני מוסיפה שתי אטרקציות מיוחדות
1. מפגש אצל דוריס חיפווי - נוצרייה צעירה שנולדה ביפו מספרת על חייה במקום. מתארחים בביתה מעל המכולת המשפחתית, טועמים את הקפה המיוחד שלהם, דור רביעי משנת 1888 לקליית קפה ושומעים סיפורים קסומים. הם שייכים לאותם מרונים נוצרים שהגיעו מלבנון .דוריס שייכת לנצרות האורתודוקסית שהתחתנה עם נוצרי קתולי, שני זרמים בנצרות שהכמרים לא מרוצים מהשידוך ביניהם.
2. מפגש בבית הפסיפס של יפה ויוסי לוגסי.
מפגש מרגש בביתם בקומת הגג, עם 600 דיוקנאות מפסולת קרמיקה עם אירוח. יוסי כשרון מיוחד גם מצייר וגם יוצר את הדמויות המוזאיקה, זה הוא עושה במשך 35 שנים - מפעל חיים מאז שלא הצליח להשתבש במעגל העבודה במשק הישראלי.
יפה היא המפרנסת והוא אמון על עבודות הבית כולל הפסיפסים. תופעה בלתי רגילה שאין לה מתחרים בעולם כולו, שווה ליצירות של גינס.
התקשרו אלי ואני אפנה תשומת לבכם לסודות נוספים מיפו ומעג'מי.
ירדנה מנור

שלג על עירי - אסון טבע

על הארץ קפצה סערת שלגים וגשמים מה שלא התנסנו בה כבר למעלה מ- 100 שנה, שלג בקהיר, גבה של 1 מ' בצפת, שלג באריאל ובכל השומרון. חלקים שונים מנותקים וירושלים במצור. כבישים חסומים כבר 5 ימים, אם לא שלג אז כפור. הת"א גשם שוטף בלי הפסה במשך 3 ימים. אי אפשר לצאת מהבית כולם ספוגים בבתיהם ואת הטיולים רואים ב"ערוץ הטיולים" בטלויזיה. מבקשים מהציבור לא לצאת לתפוס שטפונות.
משאירים הכל לטלויזיה, בבית יותר חם ופחות מסוכן. הטלויזיה מספרת שאיילון עולה על גדותיו, וגם על כמה עשרות תושבים שנשארו מנותקים מחשמל ומים.
כמות השלג והמים שנחתו משמיים מעשירים לנו את מי התהום, מרווים את האדמה שתצמיח עכשיו פרחים. הפריחה השנה תהיה בשיאה הנרקיסים יפרחו ויפיצו ריחם הכלנית והרקפות ימלאו את הארץ ולסביונים תהיה חגיגה גדולה. בנגב יפרח הריקסים באזור מכתש רמון, לא כל שנה הם מככבים, אחת לכמה שנים ורק בשנים גשומות כמו השנה. בכל פינה בארץ לא חיכו לכמות משקעים ושלגים כבר בחודש דצמבר. אנחנו רק בתחילת החורף וכבר בכמה אזורים ירדו חצי מכמות המשקעים השנתית, אפילו החזאים האמונים על דיוק בנתונים לא חזו את כמות המשקעים, כמות השלג וגובהו. עשרות עצים נפלו על חוטי החשמל, מה שהביא לשורה שלמה של ישובים בצפון ובמרכז להיות מנותקים.
כמות משקעים זו תגרום לנחלים לזרום בכל הארץ, לצנן את האוויר וליפות את ארצנו. אין לנו הרבה נחלים בארץ וכשישנה זרימה יפה שומעים גם את רעש המים.
עוד יהיו לנו הרבה טיולים בארץ לראות את הזרימה והפריחה בנחלי הדרום כמו נחל ניצנה ונחל בש ובצפון, בירדן ההררי ובכנרת שכעת חסרים לה שני מטרים עד הקו המירבי כבר היא קיבלה 15 ס"מ ולא לשכוח עוד בתחילת החורף בחודש דצמבר.
העלים הם ירוקים, גדולים ורחבים, שהפריחה בעונה הבאה מהוה פריחה מאוחרת לעלים. עמוד התפרחת עומד לבדו ללא עלים בעונה זו של השנה ומזמין הרבה חרקים ומאביקים ,בעונה זו של הקיץ אין לו מתחרים ואין פריחה אחרת. עומק שורשי הבצל יכול להגיע ל-3-4 מ'.
בעמוד תיפרחת יכולים להתפתח עד 250 פרחים שמשךחייהם הוא 24 שעות, שנפתחים מלמטה למעלה.
הגננת בגן משתפת את הילדים בתופעות המיחדות של החצב וקושרת סרט מתחת לפרחים שנפתחו, וכל יום מזיזה את הסרט כי כבר נאמר ששעות חיי הפרח הם 24 שעות.
על פי המחקר החצב מואובק עי' חרקים וגם באמצעות הרוח. סגולותיו נודעו כבר בעולם הקדום . על פי ספירוס אברס ,אנשים שסבלו מאי ספיקת לב השתמשו בו יש בו חומר סיצילירן המסייע גם הבדואים משתמשים בחצב לרפואה לתכשירים שהם מפיקים ממנו עם בוא הקיץ קמלים העלים שהיו ירוקים בחורף ,והופכים להיות פחות רעליים .צבי ארץ ישראלי נוהג לאכול אותם ומתגבר על הרעליות.
באגדה של נוח מסופר שנוח הכניס לתיבה חצבים למאכל לצבאים ולדורבנים. החצב פורח בראש השנה סימן להתחדשות ופריחה.
ירדנה מנור