איסלנד - אי קרח, זה שם האי.
האי פתוח לתיירות חודשיים בשנה - בחודשים יולי ואוגוסט. בחורף יורדת הטמפרטורה ל- 40- מעלות. לנו היתה טמפרטורה נוחה 0 - 15 מעלות, ולזה הם קוראים קיץ.
פעם בחיים יוצא לאדם ממוצע להגיע אל קצה העולם ולהיות מעורב באיתני הבריאה. כל רגע אומרים וואו.
במושגים שלנו אנו מבינים שחום וקור הם ניגודים, אש ומים - ניגודים כמו שלג ולבה, אך כאן הם משולבים יחד ומשלימים זה את זה, בניגוד להיגיון המוחלט שלנו.
עברנו באזור געשי שאדים וקיטור יצאו מן האדמה. מהקיטור מייצרים חשמל, ואת המים המינרלים מעבירים לרחצה במקלחות של המלונות והבתים. התרחצנו במעיינות חמים מינרליים בחיק הטבע בריח של גופרית, כשמעלינו ומולנו שלוגיות וקרחונים.
כמות המים והמפלים אותם ראינו כבר העלו גיחוך בעינינו, עוד מפל ועוד מפל... העין לא יכולה לתפוס את הכמויות. ביקורנו היה בתקופת הפשרת השלגים, כך שיכולנו לֵהָנות מפריחה נהדרת, נמוכה ושטוחה: כרקוצית, פרחים קטנים צהובים, לבנים וכחולים. אין פריחה אדומה. יכולנו לזהות כמעט את כל הפרחים, כי חלקם נמצאים גם אצלנו כמו: תורמוס ההרים הכחול, מקור החסידה, רומולאות, ציפורן משולפחת ואחרים.
אחת מהפליאות בהן נתקלנו - אור היום ולילות לבנים. השמש שקעה ב-12:00 בלילה, אך השמים נשארו לבנים. לקראת הבֹּקר זרחה שוב השמש לחמם את הארץ.
ראינו מאות הרי געש כבויים ומבעבעים. על חלקם טיפסנו לראות את הלוע הפנימי והלכנו לכל אורך הקרייטר. היו לועות ללא מים והיו מלאי מים בצבעים מדהימים, המושפעים מהמינרלים שבתוכם: ירוקים-נחושת, אדומים-ברזל, טורקיזים ולבנים