איסלנד

איסלנד - אי קרח, זה שם האי.
האי פתוח לתיירות חודשיים בשנה - בחודשים יולי ואוגוסט. בחורף יורדת הטמפרטורה ל- 40- מעלות. לנו היתה טמפרטורה נוחה 0 - 15 מעלות, ולזה הם קוראים קיץ.
פעם בחיים יוצא לאדם ממוצע להגיע אל קצה העולם ולהיות מעורב באיתני הבריאה. כל רגע אומרים וואו.
במושגים שלנו אנו מבינים שחום וקור הם ניגודים, אש ומים - ניגודים כמו שלג ולבה, אך כאן הם משולבים יחד ומשלימים זה את זה, בניגוד להיגיון המוחלט שלנו.
עברנו באזור געשי שאדים וקיטור יצאו מן האדמה. מהקיטור מייצרים חשמל, ואת המים המינרלים מעבירים לרחצה במקלחות של המלונות והבתים. התרחצנו במעיינות חמים מינרליים בחיק הטבע בריח של גופרית, כשמעלינו ומולנו שלוגיות וקרחונים.
 
רכבנו על אופנועני שלג בהר שלג עולמים. הלבישו אותנו בסרבלים מיוחדים כמו של אסטרונאוטים עם מגפיים. איש איש לפי מידתו. ריחפנו על השלג. היה כיף מיוחד. שטנו בין קרחונים כחולים שחלקם היה מלוכלך באפר געשי מההתפרצות שהיתה שבוע קודם. נגענו בגוש קרח בן 1,000 שנים שהיה שקוף כבדולח. שטנו בין האיים בים הגדול לראות את בעלי החיים הייחודיים שיש לאיסלנד: ציפורים וכלבי ים. את פַּפִּיס = הציפור הלאומית, טוקון-ים, בהמוניה. תופעה מוזרה, אין בעלי חיים על האי, גם לא נחשים, ואפילו כמות בני האדם היא מזערית: 350,000 תושבים כשהשטח הוא פי עשרה משטחה של מדינת ישראל. התרגשנו לראות קורמורנים, שחפים ושחפיות בקינון. צילמתי בלי סוף בהתרגשות רבה.
ייחודו של האי הוא שהוא יצא מן הים בפעולה טקטונית. אופייני שהאזור מצמיח איים חדשים כל הזמן. תופעה גיאולוגית ייחודית היא הסדק הבלתי מובן שרוחבו כ-20 מ' והוא גדל כל שנה בעוד כמה ס"מ, שעובר באלכסון במרכז האי. החלק הימני המזרחי של הסדק שייך לאירופה וחלקו השמאלי המערבי הוא בשטח אמריקה, כשאנחנו הולכים בתווך בהשתהות בלתי מובנת.
 
 
כמות המים והמפלים אותם ראינו כבר העלו גיחוך בעינינו, עוד מפל ועוד מפל... העין לא יכולה לתפוס את הכמויות. ביקורנו היה בתקופת הפשרת השלגים, כך שיכולנו לֵהָנות מפריחה נהדרת, נמוכה ושטוחה: כרקוצית, פרחים קטנים צהובים, לבנים וכחולים. אין פריחה אדומה. יכולנו לזהות כמעט את כל הפרחים, כי חלקם נמצאים גם אצלנו כמו: תורמוס ההרים הכחול, מקור החסידה, רומולאות, ציפורן משולפחת ואחרים.
אחת מהפליאות בהן נתקלנו - אור היום ולילות לבנים. השמש שקעה ב-12:00 בלילה, אך השמים נשארו לבנים. לקראת הבֹּקר זרחה שוב השמש לחמם את הארץ.
ראינו מאות הרי געש כבויים ומבעבעים. על חלקם טיפסנו לראות את הלוע הפנימי והלכנו לכל אורך הקרייטר. היו לועות ללא מים והיו מלאי מים בצבעים מדהימים, המושפעים מהמינרלים שבתוכם: ירוקים-נחושת, אדומים-ברזל, טורקיזים ולבנים
 
נפגשנו עם הרים צבעוניים מפוספסים דייקים ושלוגיות. באחד הטרקים שערכנו באזור המעשן, ראינו את שפך הבזלת שנראתה כמעט מהתפרצות של אתמול ובצד השני שפך משלשום. האזור עובר כל יום זעזועים ותופעות מיוחדות, כשאנחנו הרגשנו כסטטיסטים במקום.
בחודשים אלה שהאי נפתח לתיירות מטיילים רבים פוקדים אותו. נפגשנו עם כמה קבוצות של ישראלים, הרבה גרמנים, קצת אמריקאים הקרובים יותר ודוברי ספרדית מדרום אמריקה ומספרד. אנחנו הרגשנו טוב באמצע.
הקבוצה שלנו טיילה בכל רחבי האי, בעיקר בחלקיו הפנימיים, לא רק על כביש המעטפת, באוטובוס שטח מוגבה יותר שנכנס לכל שביל ועובר נחלים כמו רכב אמפיבי. היתה לנו תחושה נהדרת מעל פני הקרקע.
ואם נסכם את הטיול הזה ואת עוצמות הטבע שאפפו אותנו, יש לנו הרגשה נהדרת שבחרנו לבקר בעולם מוזר זה. טיול שהשאיר לנו טעם של עוד.
אני מקווה שנחזור לשם פעם נוספת.